איך למלא את החסר

אנחנו חיים בתקופה של שפע וסיפוק מיידי. אנחנו בציפייה מתמדת מחפשים את הסיפוק החדש הבא, החל מלייקים במדיה חברתית, התמכרויות, או כל פעילות שתגרום לנו לא לחשוב על הדאגות והרגשות שלנו ותוכל לשפר לנו את מצב הרוח. 

אם נעצור את החיפוש לכמה דקות נגלה שברגע שהחושים שלנו לא מגורים על ידי גורמים חיצוניים נמצא את עצמנו חושבים ומרגישים את עולמנו הפנימי ולרוב מה שנרגיש ונחשוב על עצמנו והנסיבות שלנו לא יסב לנו הנאה ויגרום לנו לדאוג.

לעולם סביבנו אינספור גירויים, אליהם נוכל לפנות על מנת להסב את תשומת ליבנו מדאגות ופחדים. ואם נתרגל להסחת דעת מסויימת תמיד נוכל לעבור לבאה בתור ואף פעם לא להפסיק. 

אך לא תמיד יש לנו את האמצעים לקבל את כל מה שאנחנו רוצים להסיח איתו את הרגש וכשזה קורה אנו שוקעים במחשבות על חוסר.

החיים שתיארתי מצטיירים אצל רובנו כמו חיים רגילים. מהצד זה נראה שאנחנו כל הזמן בתנועה, מונעים כדי לספק לעצמנו חיים מאושרים. אבל האם באמת אלה הם חיים מספקים? אנו חיים בתוך ציפייה מתמדת לחוות משהו טוב כאשר בין ציפיות יש רגעים ספורים של סיפוק שאף פעם לא נשאר. כאשר הסיפוק עובר הוא מתחלף בציפיה לסיפוק הבא בתור שלא תמיד זמין לנו.

האם זה לא יותר מדוייק להגיד שאנחנו רוב הזמן מחכים שמשהו טוב יקרה לנו? 
האם זה לא יותר מדוייק להגיד שבזמן שאנו מחכים, החיים שלנו עוצרים? 

אנחנו רוב הזמן מחכים לקבל משהו מהחיים, זה לא ממש משנה אם אנחנו בעשייה או לא על מנת להשיג את מה שאנחנו רוצים. כל עוד אנחנו בציפיה מתמדת לסיפוק החיים שלנו בהשהייה עד לאותו רגע של סיפוק מהחוויה לה אנו מחכים. הרי אנחנו מרגישים הכי חיים כשאנחנו מסופקים ושמחים.

רובנו מציבים יעדים ומטרות כדי לחוות אושר. רובנו שמים את החיים על השהייה עד לאותו רגע של סיפוק. אבל כמה זמן נמשך אותו הרגע כשהוא מגיע? שעה? יום? שבוע? חודש? ואז שוב מתרגלים להכל ומתחילים הכל מחדש, נכון? 

הרבה זמן עבר עד שהבנתי על בשרי כשמחכים לתוצאה, כשמתחילים עשייה ממקום שמצפה לסוף, לקבל תגמול, החיים נעצרים. כי אין לנו שליטה על זמן ונסיבות החיים. כאשר אתה תולה את האושר שלך על נסיבות, זמן, ותוצאות אתה מהר מאוד מתחיל להרגיש חסר אונים מול הדברים האלה. נסיבות משתנות, זמן אף פעם לא מספיק והתוצאות הן לא תמיד כפי שציפית.

אבל ככה למדנו להסיק, שהאושר בא בעקבות מילוי החסר ואנחנו נוהרים למלא את החסר בכל האמצעים הזמינים לנו. 

תקחו רגע ותסתכלו על אי שביעות הרצון שלכם מהנסיבות בחייכם. תראו שכל דאגה, אכזבה, אי שביעות רצון מבוססים על חוסר שאתם מחפשים למלא.

אבל מה אפשר לעשות? איך יוצאים מהמרדף הזה? איך יוצאים מהמטריקס הזה שגורם לנו לרדוף ללא הפסקה אחרי סיפוק ולא נותן לנו לחיות ברגע?

אם ציפייה לקבל איזשהו סיפוק זו השהייה ועצירה של החיים, האם יכול להיות שנתינה היא ההפך המוחלט של זה?

בטח יצא לכם פעם לעזור למישהו בלי שציפיתם לקבל שום דבר בתמורה ואתם זוכרים איך זה מרגיש. 
אולי גם יצא לכם להתעסק במשהו שאתם אוהבים בלי לשים לב איך שהזמן טס. 
אולי יצא לכם לעזור או לשמח מישהו תוך כדי זה שאתם עושים או עשיתם משהו שאתם אוהבים.

כל אלו הם צורות של נתינה. קודם כל אנו נותנים לעצמנו בזה שאנחנו בוחרים לעשות משהו שעושה לנו טוב, אם זה תחביב, מקצוע, עזרה לזולת או קומבינציה שלהם זה לא משנה. עצם העובדה שאנחנו שמים את עצמנו בנתינה כבר מספק אותנו. אך בניגוד לסיפוק שמחכים לו שיבוא, הסיפוק הזה מיידי והוא נמשך כל עוד אנו בוחרים לתת לעצמנו ולאחרים בכל רגע.

אך לפעמים לנבוע מנתינה לא מספיק. אלו שכבר עושים מה שהם אוהבים גם יכולים למצוא את עצמם בחיפוש אחרי מילוי החסר. אולי החוסר מתבטא בצורך להוכיח את ערכך לאחרים או חוסר הנובע מדאגה להבטיח את עתידך או חוסר שמניע אותך לבדוק כל הזמן שאתה אהוב על ידי מישהו אחר. כל חוסר המתבטא בתלות בגורמים חיצוניים נובע מחוסר יכולת שלנו להיות מסופקים, אהובים ומעורכים על ידי עצמנו. אנו מאבדים את היכולת להעריך, לאהוב ולכבד את עצמנו כאשר אנחנו שופטים ומבקרים את הפעולות שלנו, הרגשות שלנו, איך שאנחנו נראים, השפה איתה אנו מדברים עם עצמנו וכו’.

גם פה חשוב לבוא ממקום נותן כלפי עצמך. כאשר אנחנו שופטים ומבקרים את עצמנו או אחרים, אנחנו מצפים לראות ולקבל גרסה אחרת של עצמנו. אנו באים בציפייה ודרישה להיות מישהו אחר. כשאומרים לנו לאהוב את עצמנו הכוונה לא לדרוש מעצמנו להיות מישהו אחר, אלא לבחור להיות כנה עם עצמך, לבחור להקשיב לעצמך, להתייחס לעצמך בהבנה כמו שאנחנו מתייחסים לבן אדם אהוב, כאשר נעשה את זה נרגיש את הנתינה שלנו כלפי עצמנו. אז נזהה איפה אנחנו שופטים ומבקרים, למה אנחנו לא מעריכים את עצמנו. נראה את היחסים שייצרנו עם עצמנו ואז נוכל לשנות אותם מתוך בחירה ולא מתוך דרישה.

אנו נצליח למלא את החסר כאשר נפתח את הלב על ידי נתינה כלפי עצמנו וכלפי אחרים.

-בוריס

בוריס גרינשפון – מדריך הוליסטי להתפתחות אישית, מודעות עצמית, עזרה עצמית, חיבור פנימי

לקביעת מפגש אישי התקשרו


054-7608-788


או השאירו פרטים ואחזור אליכם

Text
Phone

אנו מכבדים את פרטיותך – מדיניות הפרטיות

Advertisements