תחלופת עובדים גבוהה ועל מה לא מקובל לדבר בהייטק

גאוות קוד?

תחרותיות במקום העבודה?

חוסר הערכה?

חוסר רגישות?

חוסר התחשבות בדעתך המקצועית?

תהליכי עבודה וכלים מיושנים?

יותר כסף?

אלה הסיבות ועוד רבות אחרות גורמים לאנשי ההייטק (ולא רק) לחפש מקום אחר… מקום “יותר טוב”. מקום שיעריך אותם. סביבה שתאפשר להם לעבוד עם טכנולוגיות קצה, וכלים שהם כל כך אוהבים. מקום שיוכל להעריך את הניסיון, הידע והעבודה שהם עושים וכמובן שישלם בהתאם.

גם אני עד לפני כמה שנים מצאתי את עצמי עובר ממקום למקום, מחפש כל הזמן את היותר טוב מכל מיני בחינות. אז עזבתי מקום אחד מיושן ואז מקום אחר בו הרגשתי לא מוערך וכך הלאה המשכתי לעבור בין מקומות עבודה.

בכל מקום בו התחלתי הרגשתי צורך להוכיח את עצמי, להרוויח את הערכת הממונים, להציע שיפורים, כדי שיאשרו את המקצועיות, הרצינות והאחריות שאני מביא איתי. כולנו מחפשים פידבק טוב, כדי שנדע שאנחנו עונים על הציפיות והדרישות ואולי עולים עליהם, כדי שנוכל לישון בשקט עם העבודה החדשה.

במבט לאחור שום מקום לא היה יכול להחזיק אותי כי תמיד יצא משהו חדש שרציתי ללמוד ולעסוק בו מפחד להפסיק להיות רלוונטי בשוק בעתיד הרחוק. בנוסף לזה, הדחף להוכיח את עצמי ולקבל הערכה הביא אותי לא פעם לייאוש כאשר לא הסכימו למה שהצעתי או כאשר לא קיבלתי העלאה בשכר או בתפקיד. במקרים כאשר הגעתי למסקנה שנתתי את כולי ולא העריכו אותי בחזרה, הדברים מהר מאוד הפכו להיות אישיים, פעלתי מתוך רגש וחיפשתי מקום חדש. כמובן שגם היו תקופות בהתחלה שפחדתי לאבד מקום עבודה וזה הכניס אותי הרבה פעמים ללחץ, תשישות נפשית וגופנית וגרם לי להישאר במקום אחד ולא להתקדם.

אני לא אומר שכל מקום עבודה הוא כזה. אני בטוח שיש אנשים מאושרים בהייטק שנהנים מסביבת העבודה שלהם, או אולי אתם בשנים הראשונות שלכם בהייטק ואז הפוסט הזה כנראה לא בשבילכם.

ברגע שרוב האספקטים שלנו הקשורים לעבודה מתרכזים סביב כסף, ניסיון רלוונטי, דחף בלתי פוסק להוכיח את עצמך, הטכנולוגיה והכלים הכי נוצצים, הדברים הללו מניעים אותנו למקומות בהם יש – גאוות קוד, תחרותיות, שטחיות, שחיקה ופחד.

האספקטים הללו עוסקים בכל מה שלא קשור לעבודה כי המיינדסט העיקרי שרובנו פועלים מתוכו הוא שאנו עובדים בשביל עצמנו, בשביל המשכורת, כדי לאבטח את העתיד, כדי שנוכל לשלם חשבונות, לטוס לחו”ל לקנות את הגאדג’ט הבא, להנות מסביבת עבודה מפנקת עם כל ההטבות שהיא מציעה, לצבור ניסיון לקראת העבודה הבאה וכו’.

אנו לא עוצרים להבין שיום השכר נמשך בדיוק יום אחד ולמחרת מתחילה ספירה חדשה לקראת יום השכר הבא בעוד חודש.

האם יש טעם לחיות בשביל להרגיש טוב יום אחד בחודש?

האם יש טעם בהטבות המדהימות ברגע שמתרגלים אליהן?

מי שחושב כל הזמן על העבודה הבאה שלו, התפקיד הבא, הפריימוורק הבא, חי במחשבות ולא בהווה.

במילים אחרות, אנו נתלים על ציפיות, מתרגלים לשגרה, מאבדים עניין בכל עבודה כאשר אנו מתרכזים על זה שאנחנו עובדים רק בשביל עצמנו. אך ברגע שהגאווה נפגעת או השעמום גובר, הרצון לעוד יגרום לך בסופו של דבר לחפש עבודה חדשה.

על מנת לצאת מהמיינדסט שהעבודה היא רק בשבילי עלינו להבין מה זה בכלל עבודה.

כל עבודה היא שירות. היא משרתת מישהו אחר חוץ ממך, לכן אי אפשר להסתכל על עבודה רק מפרספקטיבה אגואיסטית. כל עבודה החל ממנקה שירותים עד לנשיא המדינה נועדה לשרת אחרת לא היה בה צורך. אז לפני הכל עבודה נוצרה בעקבות צורך לתת שירות.

הבעיה שאנו מתמקדים ומחפשים להרגיש טוב מהעשייה הישירה שלנו, מהתנאים של אותה עשייה, והתגמולים שלה, אך כפי שראינו קודם לכן, כל הדברים האלה לא עומדים במבחן הזמן, הסיפוק מהם מתפוגג די מהר ואנו שוב מוצאים את עצמנו רודפים את הדבר הבא.

כאשר אתה לא רואה משמעות איך עבודתך משפיעה על חיים של מישהו אחר, אתה לא יכול להעריך את כל התמונה בה בחרת להיות חלק. אתה לא יכול להעריך את בחירתך לעבוד בעבודה חסרת משמעות בשבילך.

בואו ניקח לדוגמה מקרה אחר בו אנו כן מתחברים לחזון החברה או ממש מתלהבים מהאימפקט של הפרויקט שלנו. אך בעבודה הזאת, אנו מרגישים הרבה פעמים חסרי ביטחון, מפחדים לטעות, דואגים מה אחרים יחשבו עלינו.

הרבה פעמים פחד להיכשל גורם לנו להתבודד, לא להציע רעיונות. פחד להיראות לא מקצועיים גורם לנו לא לבקש עזרה. כאשר הרגש שלנו מרגיש מאויים על ידי פחד כלשהו המניעים שלנו משתנים. במקום להתרכז בתועלת ותרומה לפרויקט, אנו מונעים ממקום שרוצה להגן על הרגש.

במילים אחרות כאשר אנו באים עם עומס רגשי לעבודה, אין לנו ברירה אחרת חוץ מלהגיב לרגש בין אם זה לנסות לשלוט בו או לפעול מתוכו, ושני המקרים פוגעים ביעילות, יצירתיות ויכולת להתמקד בעבודה.

כמובן שחברות ענק כמו גוגל ופייסבוק מציעות לעובדים שלהם שירותי תמיכה וליווי נפשיים, כי הרי זה ברור שבן אדם מוטרד רגשית לא יכול לתפקד ולתת את כל כולו לתפקיד.

זה לא סוף העולם אם אין לכם מימון מהעבודה לפתור את העניינים האישיים שלכם. אפשר להתחיל מזה שתהיו מוכנים להיות במודעות כאשר אתם באינטראקציה רגשית עם מישהו בעבודה, או עם עצמכם. וכאשר זה קורה תבינו שיש לכם הזדמנות ללמוד על עצמכם בעקבות הרגש שאתם מרגישים ולא רק להגיב בהתגוננות, או רצון להוכיח משהו למישהו ממקום רגשי.

אם אתם ראשי צוותים, מנהלים, מנכ”לים, אולי תרצו להתחיל להנחיל את הצעדים הראשונים של מודעות עצמית במקום העבודה. להתחיל לשנות את הפרספקטיבה דרכה העובדים שלכם רואים את מקום העבודה שלהם, לא כתחנת ביניים אלה כמקום עם משמעות שנותן להם יכולת להשפיע על איכות חיים של אנשים אחרים.

אולי שמתם לב שהחיים שלכם מלאים בדאגות התופסות את רוב זמנכם מידיי יום. הביטחון העצמי ותחושת הסיפוק יכולים להיות אתכם כל הזמן אם תבחרו להבין את המניעים הנסתרים מכם המבוססים על רגש אותו אתם מרגישים. אנו למדנו להגיב לרגשות בהתגוננות, דאגה, פחד, צדקנות, ביקורתיות, אשמה, שיפוטיות – אף פעם לא למדנו מה באמת הם מייצגים ואת מי הם משרתים.

מודעות עצמית, מיינדפולנס, חיבור פנימי הם מזמן כבר לא סיסמאות של ניו אייג’, הם מייצגים את מציאות של ימינו (גוגל / פייסבוק) שמשחררת רבים מדיסאינפורמציה שהם למדו מההורים וממסגרות החברתיות, על עצמם. כל אלו הם כלים טרנספורמטיביים שיכולים לעורר אותנו לפעול בחופשיות, אותנטיות, מתוך כבוד לאחר, מתוך משמעות פנימית ושירות שבא מרצון.

הפי האוור ביום חמישי נשמע אולי נחמד ומסית את קו המחשבה ממה לעזאזל אני עושה עם החיים שלי, אך בסופו של יום כולנו מחפשים את תחושת החופש הפנימית.

Facebook Mental Health in the Workplace

How we care for Googlers

IMG_20190218_140044

בוריס גרינשפון – מדריך להתפתחות אישית ומורה רוחני

Advertisements